הורים יקרים,
שמענו שכשהייתם ילדים, הייתם מאוד פעילים. בריכות, משחקי שוטרים וגנבים, קלאס בשכונה, מחבואים, תופסת...
לצערנו, זה לא המצב היום. היום אנחנו הולכים לבית הספר כשבבטננו כדור ריטלין או קונצרטה. יושבים בכיתה, בוהים במורה. לא שואלים יותר מדי שאלות, לא רצים בהתלהבות להפסקה, לא מעבירים פתקים לחברים. פשוט יושבים שם. אין לנו גם יותר מדי תיאבון - ככה זה כשלוקחים ריטלין. אנחנו בד"כ מרגישים מדוכאים ולא ממש יודעים למה. אולי זו עוד תופעת לוואי של הריטלין. המורות נראות מרוצות - ברור, כמות ההפרעות פחתו במידה ניכרת. אבל ביחד עם כמות ההפרעות שפחתו, פחתה מאוד גם שמחת החיים שלנו. פחתה הסקרנות, פחתה התחושה של להיות ילדים\בני נוער בעולם הזה, ולהרגיש שהעולם בכיס הקטן שלך ושאתה הולך לכבוש אותו.
מה שאנחנו באמת צריכים, זה לא סם שידכא אותנו. מה שאנחנו באמת צריכים זה תזונה נכונה (לא, אימא, חטיף שוגי או
קערת קורנפלקס מלאי סוכר לארוחת בוקר, הם לא תזונה נכונה, וארוחת צהריים שמורכבת מפיצה או ממקדונלד'ס בדרך הביתה, גם היא לא תזונה נכונה. אנחנו צריכים לאכול ביצים, ירקות, קצת לחם בריא, טונה... צריכים לאכול שניצל טוב לארוחת צהריים ואיזה סלט גדול). אנחנו צריכים מורים שיפגינו כלפינו כבוד וילמדו אותנו בשיטה שתאפשר לנו להבין, אנחנו צריכים שהכיתות יצומצמו - כמה כבר אפשר להבין כשאתה חלק מ-40 ילדים שהמורה מנסה ללמד? אנחנו צריכים שההורים שלנו יגנו עלינו מדברים כמו סמים, ויאהבו אותנו, ויותר מכל, אנחנו צריכים שתבינו שאנחנו ילדים. ילדים הם לא רובוטים. ילדים הם בני אדם לכל דבר, רק שעדיין לא דוכאו כל-כך עקב המסים, האינפלציה וכו'... לפעמים אנחנו קופצניים, לפעמים לא בא לנו ללמוד, לפעמים אנחנו רק צריכים חיבוק ואיזו מילה טובה.
ריטלין הוא הדבר האחרון שאנחנו צריכים, והדבר האחרון שאתם צריכים שניקח.
בפעם הבאה שאתם פותחים את חפיסת הריטלין כדי להוציא לנו עוד כדור, אבא ואימא - תעשו לנו טובה קטנה. תסתכלו על תופעות הלוואי בעלון לצרכן של הכדור, ותחשבו אם אתם באמת מוכנים לסכן אותנו ככה.
אתם הולכים להיות מופתעים.
אין לנו ברירה אלא לסמוך עליכם,
באהבה, דור העתיד
למידע נוסף על ריטלין ועל תופעות הלוואי שלו -
www.cchr.org.il
עקב טבעם של הריטלין ודומיו, אין להפסיק לצרוך את הכדורים ללא אישור רופא שאינו פסיכיאטר
